רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11זָהָב שָׁחוּט. הוּא רַךְ וְנוֹחַ לְהֵרָקַע.
וּשְׁלֹשׁ־מֵא֤וֹת מָֽגִנִּים֙ זָהָ֣ב שָׁח֔וּט שְׁלֹ֤שֶׁת מָנִים֙ זָהָ֔ב יַעֲלֶ֖ה עַל־הַמָּגֵ֣ן הָאֶחָ֑ת וַיִּתְּנֵ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ בֵּ֖ית יַ֥עַר הַלְּבָנֽוֹן׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
זָהָב שָׁחוּט. הוּא רַךְ וְנוֹחַ לְהֵרָקַע.
וּתְלַת מְאָה מָגִנִין דַהֲבָא טָבָא תְּלָתָא מָנָן דַהֲבָא מַסֵיק עַל מָגִינָא חֲדָא וּמַנִינוּן מַלְכָּא בֵּית מְקִירַת מַלְכַיָא:
שלשת מנים. ובדברי הימים (שם פסוק טז) נאמר: שלש מאות זהב, כי מנה הוא ליטרא, ובו מאה דינרי זהב:
מגנים. הוא שם כלי, עשוי לאחוז ביד בעת המלחמה להגן בו, וגם יש מגן עשוי מעור שלוק, האמור בתחילת שמואל ב (א כא):
שלשת מנים זהב. ר"ל הנה המנה הוא מאה שקלים ולזה אמר בספר בד"ה שלש מאות זהב: