מַלְאָכִי ג׳ · ח׳

הֲיִקְבַּע אָדָם. רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ לְשׁוֹן ׳גְּזֵלָה׳, וּלְשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא.

הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה. שֶׁאַתֶּם גּוֹזְלִים מִן הַכֹּהֲנִים וּמִן הַלְוִיִּם, הִיא גְּזֵלָתִי.

הַיַרְגֵז גְבַר קֳדָם דַיָנָא אֲרֵי אַתּוּן מַרְגְזִין קֳדָמַי וְאִם תֵּימְרוּן בְּמָא אַרְגֵזְנָא קֳדָמָךְ בְּמַעַשְׂרַיָא וּבִתְרוּמָתָא:

היקבע - הנה הוא המעשר והתרומה, כי תאמרו איך נתן עין יפה מזה המעט, וזה לא טוב שאתם קובעים אותי מפני המאירה והחסרון אשר אתם נארים וחסרים, כי אם כה תעשו.

היקבע. האם הגון הדבר שיעשוק אדם את אלהים אשר אתם עושקים אותי:

ואמרתם. ואם תאמרו בדבר מה אנו עושקים אותך:

המעשר. ר״ל על זה אשיב שאתם עושקים ממני המעשר והתרומה כי אינכם נותנים אותם אל הכהנים והלוים משרתי:

היקבע. ענין עושק כמו וקבע את קבעיהם נפש (משלי כד):

היקבע, וכן ראוי שהאדם יקבע את אלהים מבלי לתת לו את המגיע לו, ובאשר תאמרו במה קבענוך, הלא הוא המעשר והתרומה שהם חלק ה':