לְמִימֵ֨י אֲבֹתֵיכֶ֜ם סַרְתֶּ֤ם מֵֽחֻקַּי֙ וְלֹ֣א שְׁמַרְתֶּ֔ם שׁ֤וּבוּ אֵלַי֙ וְאָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֥ה נָשֽׁוּב׃

לְמִיוֹמֵי אַבְהָתְכוֹן סְטֵיתוּן מִן קְיָמִי וְלָא נְטַרְתּוּן תּוּבוּ לְפוּלְחָנִי וְאִתְפְּנֵי בְּמֵימְרִי לְאַיְטָבָא לְכוֹן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וְאִם תֵּימְרוּן בְּמָא נְתוּב:

למימי - הלמ"ד נוסף כמו: השלישי לאבשלום בן מעכה.

שובו - אומר לדור ההוא שהוא בזמנו ותשובת במה נשוב.

למימי אבותיכם. מן ימי אבותיכ׳ וכו׳:

שובו אלי. לשמור מצותי:

ואשובה אליכם. להיטיב עמכם כמאז:

ואמרתם. והנה תעיזו פניכם ותאמרו במה נשוב ר״ל בעבור מה נשוב במה חטאנו:

למימי. הלמ״ד נוספת:

למימי, מתחיל להוכיחם על שלא הפרישו תרומות ומעשרות, ואמר שכבר סרתם מחקי מימי אבותיכם שלא היו זהירים בתרומות ומעשרות, ואני מזהיר אתכם שובו אלי ואשובה אליכם, כי בעון תו"מ הגשמים נעצרים וחקות שמים תלוים בחקים אלה וכשסרתם מחקי תו"מ הסירותי חקות הגשם והתבואה, ואם תשובו אלי אשוב להוריד הגשמים והברכה: