וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק׃

וּפִשְׁתֶּם. לְשׁוֹן ׳שֹׁמֶן׳, כְּמוֹ (ירמיהו נ:יא) ״כִּי תָפוּשׁוּ כְּעֶגְלָה דָשָׁה״.

מַרְבֵּק. הַנִּכְנֶסֶת לָרִבְקָה לְפַטֵּם, קופי״לא בְּלַעַ״ז.

וְתִדְנַח לְכוֹן דַחֲלֵי שְׁמִי שִׁמְשָׁא בִּזְכוּ וְאַסוּתָא בִּכְנָפָהָא וְתִפְקוּן וְתִטְלוּן כְּעֶגְלֵי רִבְקָא:

וזרחה - עיקר היום הוא השמש, כחם היום השמש והיום רד מאד השמש וככה היום הבא וזאת השמש לא תזיק אנשי השם רק מרפא.

טעם בכנפיה - האור היוצא מהשמש הפרוש על פני הארץ, כמו כנפים.

ויצאתם - לאור השמש.

ופשתם - פרשתיו.

וזרחה לכם. אבל לכם יראי שמי תזרח שמש צדקה ר״ל הצדקה שעשיתם יאיר לכם כשמש והוא ענין משל לומר מצות הצדקה בעצמה תשלם לכם גמול טוב:

ומרפא בכנפיה. בזריחתה יהיה לכם רפואה ותענוג ודמה פרישת האור וזריחתה לפרישת הכנפים כי השמש יפרוש אורו על הארץ בכנפים הפרושות וכן נאמר כשחר פרוש על ההרים (יואל ב׳:ב׳):

ויצאתם. בכל מקום שתצאו ותבואו תתענגו בטוב ותתרבו בבשר ושומן כעגלים המפוטמים במרבק והוא הדיר שלהם:

ופשתם. ענין רבוי ור״ל רבוי הבשר וכן כי תפושו כעגלה דשה (ירמיה ג):

מרבק. כן יקרא דיר העגלים מקום שמתפטמים שם וכן ועגלים מתוך מרבק (עמוס ו׳:ד׳):

וזרחה אבל לכם יראי שמי שהם הצדיקים שעבדו מאהבה תהיה הצדקה, שהם המע"ט שעשו דומה כשמש זורח, ועז"א שמש צדקה, והשמש הזאת תרפא בכנפיה מחום הבוער, והציור הוא כי התגלות האור האלהי יתגלה בשתי בחינותיו כי האור יש בו אור ושרפה, ויתגלה באורו לצדיקים ובאשו לרשעים, כמ"ש והיה אור ישראל לאש וכמש"פ שם.

ויצאתם ופשתם היינו שתתפשטו כעגלי מרבק, שהם העגלים שמכניסים אותם לדוש התבואה שאוכלים ודשים ברגליהם, ומפרש מה היא הדישה אשר ידושו?: