התחילו ללמודכִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא. יוֹם זֶה לְשׁוֹן שֶׁמֶשׁ הוּא, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין גֵּיהִנֹּם לֶעָתִיד לָבֹא, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, וּרְשָׁעִים נִדּוֹנִים בָּהּ, וְצַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי וְגוֹ׳״.
שֹׁרֶשׁ וְעָנָף. ״בְּרָא וּבַר בְּרָא״.
אֲרֵי הָא יוֹמָא אָתָא בְּעִיר כְּתַנוּרָא וִיהוֹן כָּל רַשִׁיעַיָא וְכָל עַבְדֵי חֶטְאָה חַלָשִׁין כְּקַשָׁא וְיַלְחֵיךְ יַתְהוֹן יוֹמָא דְאָתֵי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת דְלָא יִשְׁבּוֹק לְהוֹן בַּר וּבַר בַּר:
זדים וכל עושי רשעה - הטעם כפול.
ולהט - כמו: ואת להט החרב.
כי הנה היום בא. יום המשפט הבא יבער כתנור אש לעשות כליה ברשעים ויהיו נוחים להשרף כקש ולהבת אש היום הבא תלהט אותם עד אשר לא ישאיר מהם שורש וכנף ר״ל לא ישאיר מהם זכרון מה:
בוער. ענין שרפה:
קש. הוא התבן הדק:
ולהט. ענין שרפה והתלהבות כמו אש לוהט (תהלים קד):
לא יעזוב. לא יניח:
כי הנה היום בא, מצייר את יום הדין שהאש העונש בוער כאש התנור, והרשעים הם מוכנים לפי רשעם להשרף מן האש הזה כקש, והיום ילהט אותם עד אשר לא ישאר להם שורש וענף: