מַלְאָכִי א׳ · י״ג

וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה. בְּהֵמָה כְּחוּשָׁה, וְאָנוּ עֲנִיִּים וְאֵין יְכֹלֶת לְהַשִּׂיג לְמִבְחַר נְדָרִים. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״הָא דְאַיְתִינָא מְלִיאוּתָנָא״.

וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ. זוֹ אַחַת מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה תֵּבוֹת שֶׁל תִּקּוּן סוֹפְרִים. ״הִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ״ - ״אוֹתִי״ נִכְתַּב, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב וּכְתָבוֹ ״אוֹתוֹ״. ״וְהִפַּחְתֶּם״ וְהִדְאַבְתֶּם - לְשׁוֹן ״מַפַּח נָפֶשׁ״ (איוב יא:כ).

אוֹתִי. וְאֶת שֻׁלְחָנִי.

וְאִם תֵּימְרוּן הָא דְאַיְתֵינָא מִלֵאוּתָנָא וְשַׁנֵיקְתּוּן יָתֵיהּ אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וּמַיְתָן אַתּוּן דַאֲנִיס וְדַחֲגִיר וְדִמְרִיעַ וּמַיְתָן אַתּוּן לֵיהּ בְּקוּרְבָּנָא הֲאַקַבֵּל יָתֵיהּ בְּרַעֲוָא מִיֶדְכוֹן אֲמַר יְיָ:

ואמרתם, מתלאה - חסר ה"א כמו מזה בידך מה זאת התלאה, בעבור המארה אין לחם לשום בשולחן.

והפחתם אותו - שהוא כמו פיח ואין בו כדי.

והבאתם - הנה השולחן רק ועל המזבח מנחה, איננו כאשר רציתי.

ואמרתם הנה מתלאה. ר״ל כאשר תביאו לקרבן כבש כחוש ורז תכחשו לומר הנה נעשיתי נלאה ועיף ממשא הכבש שנשאתי על כתפי כי הוא שמן ובעל בשר ודבריכם המה למפח נפש למקום ב״ה כי תעיזו לשקר לפניו:

והפחתם אותו. הוא תקון סופרים והראוי אותי ובלא תקון יאמר שאמר הנה איננו בעל בשר וכבד במשא כי הוא כחוש וקל במשא עד שתוכלו לנדנדו בהפחת רוח הפה והוא ענין גוזמא:

והבאתם. גם אתם מביאים לפני קרבן גזול ופסח וחולה:

והבאתם את המנחה. ר״ל הואיל ומאחת מאלה תביאו את הקרבן והתשורה וכי אקבלה ברצון מידכם:

מתלאה. ענין עיפות ויגיעה כמו את כל התלאה (שמות יח):

והפחתם. ענין דאבון ותוגה כמו מפח נפש (איוב יא) או הוא מל׳ הפחה ונשיבת רוח:

ואמרתם, פי' הרי"א שהיו נופחים את הקרבן, שהיו נופחים רוח בין עור לבשר שיתראה שמן, וכשהביאו על כתיפו היה אומר הנה מתלאה, ר"ל היה לי תלאה ויגיעה רבה לשאתו מרוב כבדו, ובאמת והפחתם אותו והוא מלא רוח, וחוץ ממה שהבאתם קרבן כחוש ונפוח, והבאתם ג"כ גזול שהיא מצוה הבאה בעבירה, ואת הפסח ואת החולה שהם פסולים לקרבן, והבאתם עמו את המנחה שהיא מנחת נסכים שהמנחה תורה שהקרבן נרצה לה' לריח ניחוח, הארצה אותה מידכם אחר שגוף הקרבן פסול: