וְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אוֹת֑וֹ בֶּאֱמׇרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֤ן אֲדֹנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אׇכְלֽוֹ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ. נִיבוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ הַשָּׁגוּר בְּשִׂפְתוֹתֵיכֶם, זֶהוּ: ״תָּמִיד נִבְזֶה אָכְלוֹ״ - אַתֶּם אוֹמְרִים עָלָיו. כְּלוֹמַר, כְּבָר הוֹצֵאתֶם עָלָיו דִּבָּה זוֹ, וְנִיב זֶה הֶחֱזַקְתֶּם לְמִזְבְּחִי.
אָכְלוֹ. מַאֲכָלוֹ.
וְאַתּוּן מְחַלְלִין יָתֵיהּ בִּדְאַתּוּן אָמְרִין פְּתוֹרָא דַייָ בְּסִיר הוּא וּבְסִירָן מַתְּנָתָא מִנֵיהּ:
ואתם, מגואל הוא וניבו נבזה אכלו - הטעם כפול וניבו - הוא לחמו מגזרת תנובה. וככה ניב שפתים שהיא פרי השפתים, כי כל דבר יש לו פרי כפי ענינו.
ואתם. אבל אתם מחללים את ה׳ במה שאתם אומרים שלחן ה׳ והוא המזבח מתועב הוא על כי נזרק עליו הדם ונקטר עליו החלב דברים שנפש האדם קצה בהם ובעבור זה תקריבו גם בעלי מומין כמ״ש למעלה:
וניבו. ר״ל ניב אמרי המזבח השגור בפיכם לדבר בו הוא לומר הנה מאכלו ההושם עליו הוא נבזה ומתועב והוא כפל ענין בע״ש:
וניבו. ענין אמירה כמו בורא ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט):
אכלו. מאכלו:
ואתם מחללים אותו, תחללו שם ה' באמרכם שלחן ה' מגואל הוא, שהגם שאתם מקריבים אליו בעצמו לא להמוגשים לשמו, וא"כ השלחן שלו שהוא המזבח הוא המוגש לשמו וראוי שתכבדו אותו, ואתם אומרים שהוא מגואל, וניבו נבזה אכלו, ר"ל כי היה בשלחן ה' שהוא המזבח שני ענינים, א] דברים הקרבים על המזבח לה' כמו חלב ודם הקרבנות ועל זה תאמרו שהוא מגואל, ב] הפירות והתנובה שלו, דהיינו הבשר קדש הנאכל לכהנים, כמו בשר החטאת והאשם, והנאכל לבעלים כמו בשר קדשים קלים, שאוכלים אותו משלחן גבוה, כמ"ש כהנים משלחן גבוה קאכלי, וזה ניבו ר"ל תנובתו ופרי השלחן, ע"ז תאמרו כי נבזה אכלו, אתם מבזים מאכל בשר קדש והוא נבזה בעיניכם:
