קֹהֶלֶת ג׳ · ז׳

עֵ֤ת לִקְר֙וֹעַ֙ וְעֵ֣ת לִתְפּ֔וֹר עֵ֥ת לַחֲשׁ֖וֹת וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

עת לקרוע ועת לתפור, עת לחשות ועת לדבר. רש״י מפרש בדרך הרמז על מלכות בית דוד. אבן עזרא מבאר ״לחשות״ מלשון שתיקה. מצודת דוד מבאר את הפעולות. הזוג האחרון, שתיקה ודיבור, הוא מן החשובים בספר: קוהלת עצמו מדבר הרבה על ערך השתיקה, ובפרק ה יזהיר במפורש מריבוי מילים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, מצודת דוד · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

עֵת לִקְרוֹעַ. מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, "וָאֶקְרַע אֶת־הַמַמְלָכָה וְגוֹ'":

וְעֵת לִתְפוֹר. "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ. . . וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת":

עֵת לַחֲשׁוֹת. פְּעָמִים שֶׁאָדָם שׁוֹתֵק וּמְקַבֵּל שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן", וְזָכָה שֶׁנִּתְיַחֵד הַדִּבּוּר עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיְדַבֵּר ה' אֶל־אַהֲרֹן. . . יַיִן וְשֵׁכָר אַל־תֵּשְׁתְּ":

וְעֵת לְדַבֵּר. "אָז יָשִׁיר משֶׁה"; "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה"; "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים":

The Metsudah Five Megillot, Lakewood, N.J., 2001 · ספריא · CC BY

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

עת לקרוע. לחשות מן החשו שהוא פועל עבר במשקל העלו עפר על ראשם ואילו היה לשון ציווי לעתיד היה הה"א פתוח והענין כאשר אמר להם גם אני ידעתי החשו ממנו והנה נהיר שלמה אפי' הדבור יש לו עת:

Wikisource

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

לקרוע. בגד או יריעה:

לתפור. את הדבר שקרע:

לחשות. לבל ישיב דבר למחרפו:

ועת לדבר. להשיב חורפו דבר כאשר עם לבבו:

On Your Way

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

לחשות. ענין שתיקה כמו ויחשו גליהם (תהלים קז כט):

On Your Way