עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק׃

עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים. בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל מֻשְׁלָכִים בְּחֻרְבַּן הַבַּיִת, "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי־קֹדֶשׁ:"

וְעֵת כְּנוֹס אוֹתָם מִן הַגּוֹלָה, "וְהוֹשִׁיעָם ה' אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ כִּי אַבְנֵי־נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל־אַדְמָתוֹ:

עֵת לַחֲבוֹק. "כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר וְגוֹ'":

וְעֵת לִרְחֹק מְחַבֵּק. "וְרִחַק ה' אֶת־הָאָדָם":

עת להשליך. אפילו שמקרה המקרה יש לו עת כמו עת להשליך אבני' שיציקו לו במגוריו עת כנוס אותם המושלכים לצרכי:

עת לחבוק. אפילו התאוה הנטועה ברוח בן אדם יש לה עת והוא לחבק השוכבת בחיק ולרחוק ממנה:

לחבוק. מהבנין הקל:

ומחבק. מן הבנין הדגוש הכבד והענין אחד:

להשליך אבנים. יזרקם מן הבית למען לא יכשל בהם:

כנוס אבנים. לבנות בהם דבר הצורך:

לחבוק. לרדוף אחר אהבת מי ולחבקו:

לרחוק מחבק. עוד ירחיק את עצמו ממנו למען לא יבא לידי חבוק:

כנוס. ענין אסיפה וקבוץ:

לחבוק. הוא סביבת הזרוע בגוף בעבור אהבה: