עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים. בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל מֻשְׁלָכִים בְּחֻרְבַּן הַבַּיִת, "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי־קֹדֶשׁ:"
וְעֵת כְּנוֹס אוֹתָם מִן הַגּוֹלָה, "וְהוֹשִׁיעָם ה' אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ כִּי אַבְנֵי־נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל־אַדְמָתוֹ:
עֵת לַחֲבוֹק. "כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר וְגוֹ'":
וְעֵת לִרְחֹק מְחַבֵּק. "וְרִחַק ה' אֶת־הָאָדָם":
עת להשליך. אפילו שמקרה המקרה יש לו עת כמו עת להשליך אבני' שיציקו לו במגוריו עת כנוס אותם המושלכים לצרכי:
עת לחבוק. אפילו התאוה הנטועה ברוח בן אדם יש לה עת והוא לחבק השוכבת בחיק ולרחוק ממנה:
לחבוק. מהבנין הקל:
ומחבק. מן הבנין הדגוש הכבד והענין אחד:
להשליך אבנים. יזרקם מן הבית למען לא יכשל בהם:
כנוס אבנים. לבנות בהם דבר הצורך:
לחבוק. לרדוף אחר אהבת מי ולחבקו:
לרחוק מחבק. עוד ירחיק את עצמו ממנו למען לא יבא לידי חבוק:
כנוס. ענין אסיפה וקבוץ:
לחבוק. הוא סביבת הזרוע בגוף בעבור אהבה:
