קֹהֶלֶת ג׳ · ד׳

עֵת לִבְכּוֹת. בְּתִשְׁעָה בְאָב:

וְעֵת לִשְׂחוֹק. לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר, "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ":

עֵת סְפוֹד. בִּימֵי אֵבֶל:

וְעֵת רְקוֹד. בַּחֲתָנִים וְכַלּוֹת:

עת לבכות. עם דאגה עד שיבכה הדואג, ועת ספוד ועת רקוד עם אחרים:

עת ספוד. כשמת לו מת חפצו להספידו, כי בזה תנוח הצער:

ועת רקוד. בעת שמחת נשואין וכדומה, אז יחפוץ האדם לרקוד ולדלג לעורר השמחה:

רקוד. ענין דילוג וקפיצה של שמחה: