כִּי מִקְרֶה בְנֵי־הָאָדָם וְגוֹ'. הוּא טַעַם הַדָּבָר, אֲשֶׁר נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִקְרֶה וּפֶגַע לִבְנֵי אָדָם, וְיֵשׁ מִקְרֶה וּפֶגַע לִבְהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם נָתַן, כִּי, כְּשֵׁם שֶׁזֶּה מֵת, כַּךְ זֶה מֵת:
וּמוֹתַר הָאָדָם מִן־הַבְּהֵמָה אָיִן. וְיִתְרוֹנוֹ וְהַצְּלָחָתוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִן הַבְּהֵמָה אֵינוֹ נִרְאֶה מִשֶׁמֵּת, כִּי הַכֹּל נֶהְפָּךְ לִהְיוֹת הֶבֶל לָשׁוּב אֶל הֶעָפָר:
כי מקרה. זה הפסוק על מחשבות בני אדם שלא חכמו והשכילו כי בראות' שמקרה אחד לאדם ולבהמה בחיים ובמות חשבו כי רוח אחד לכל ואין לאדם מותר מן הבהמ' ומותר שם על משקל מושב מן הבנין הכבד והנח הוא תמור' פ' הפועל שהוא יו"ד ויתרון שם מן הבנין הקל והנו"ן נוסף:
כי מקוה. כי יש מקרה מיוחד לבני האדם לבדם כמקרה העצבון וכדומה:
ומקרה הבהמה. ויש מקרה מיוחד לבהמה לבדה בעבור חסרון הדעת:
ומקרה אחד להם. ויש מקרה אחד לשניהם, כי כאשר ימות זה כן ימות זה:
ורוח. עודם חיים יש לכלם רוח החיוני זה כזה, וכאומר ולזה המה אם כן כבהמה, כי עודם חיים יש רוח החיוני לזה כזה ומקרה המות יקרה לזה כזה, ואם מה שיש מקרה לבהמה לבדה מה שאין לאדם, הלא נגד זה יש מקרה לאדם לבדו מה שאין לבהמה:
ומותר. ומעלת יתרון האדם מן הבהמה לא יש:
כי הכל הבל. רוצה לומר זהו אם כל מעשה אדם היה הבל שלא עסק כי אם באסיפת הקנינים וכדומה, אבל לא כן הוא אם עסק בתורה ובמעשים טובים:
ומותר. מלשון יתרון:
אין. ענינו כמו לא יש:
כי. אם: