רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11גַּם־זֶה הָבֶל. גַּם זֶה אֶחָד מִן הַהֲבָלִים שֶׁנִּבְרְאוּ בָעוֹלָם, שֶׁהֶחָכָם יָגֵעַ וְהַכְּסִיל יוֹרְשׁוֹ:
קֹהֶלֶת ב׳ · י״ט
וּמִ֣י יוֹדֵ֗עַ הֶֽחָכָ֤ם יִהְיֶה֙ א֣וֹ סָכָ֔ל וְיִשְׁלַט֙ בְּכׇל־עֲמָלִ֔י שֶֽׁעָמַ֥לְתִּי וְשֶׁחָכַ֖מְתִּי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
ומי יודע החכם יהיה או סכל, וישלט בכל עמלי. רש״י מבאר ״גם זה הבל״. אבן עזרא מבאר את צורת השאלה. מצודת דוד מבאר את הטענה. השאלה כנה וקשה: אין דרך לדעת מי יירש, ולכן כל העמל נתון בידי מקרה. וזו טענה שחורגת מן ההשלמה עם המוות ונוגעת באובדן השליטה עוד בחיים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, מצודת דוד · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12ומי. לעולם ה״א התימה בשוא ופת״ח חוץ אם יהיה אחריו שוא נע ופת״ח כמו המבחנים ומלת הייטב בעיני ה׳ ואחר ה״א הידיעה דגש ואם אחרי הה״א אחת מאותיות אחה״ע ופת״ח של ה״א התימה ופעמים בעין ה״א הידיעה והרוב קמוץ ובא החכם בפת״ח קטן בעבור כובד הלשון בעבור שיש אחריו שני קמצין ואין הפרש בין החכם עיניו בראשו ובין החכם יהיה ובלשון רבים יפתח של ה״א התימה ושל ה״א הידעה קמץ:
Wikisource
מצודת דוד
רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18ומי יודע. כאומר אם חכם יהיה אין להצטער על זה, אבל מי יודע מה יהיה אם חכם או סכל, ואיך שיהיה ישלוט שכל הקנינים שאספתי בעמלי ובתחבולות חכמתי עודי בזה העולם:
גם זה הבל. אסיפת הקנינים, להניח לרשת להבא אחריו הוא הבל:
On Your Way