וּפָנִ֤יתִֽי אֲנִי֙ לִרְא֣וֹת חׇכְמָ֔ה וְהוֹלֵל֖וֹת וְסִכְל֑וּת כִּ֣י ׀ מֶ֣ה הָאָדָ֗ם שֶׁיָּבוֹא֙ אַחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֥ת אֲשֶׁר־כְּבָ֖ר עָשֽׂוּהוּ׃

וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה. פּוֹנֶה אֲנִי מִכָּל־עֲסָקַי לְהִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת, עֹנֶשׁ עֲבֵרוֹת:

כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ. לְהִתְחַנֵּן לוֹ עַל גְּזֵרָה שֶׁגָּזְרוּ עָלָיו וּכְבָר עֲשָׂאוּהוּ לְמַעֲשֵׂה הַגְּזֵרָה לְגָזְרָה, טוֹב לוֹ לְהִתְבּוֹנֵן תְּחִלָּה בְמַעֲשָׂיו וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְבַקֵּשׁ:

ופניתי. הענין אני התעסקתי בחכמה ובהוללות שהוא היין בעבור שהמשתכר ממנו יתהולל וישתגע וסכלות הוא הבנין וקנות ההון:

כי מה האדם. כענין ה׳ מה אדם ותדעהו וכן מה אנוש כי תזכרנו והענין כאשר ראיתי שמיך וירח וכוכבים שהעולם כמו תחת כוכב אחד עומד אמרתי מה אנוש כי תזכרנו ועשית לו גדולה ומעלה יתירה והענין כי מה יכולת תהיה באדם שיבוא אחרי המלך וכל מה שיעשה כבר עשוהו אחרים ויחסר מלת העושים כמו ויאמר ליוסף שלא זכר שם האומר וכן אשר ילדה אותה ללוי ורבים כמוהם ויש אומרים כי המלך מן וימלך לבי עלי והענין כי מה הענין והתשובה שיבא אחרי העצה וירדוף אחרי כל אשר עשו הקדמונים ואיננו נכון:

ופניתי. אחרי זה פניתי פני להסתכל בחכמה וגם בהוללות וסכלות, רוצה לומר לאחוז בשתיהן פעם בזה ופעם בזה:

כי מה האדם וגו׳. מה נחשב האדם למאס בסכלות ולבא להתחכם אחרי מלכו של עולם את אשר כבר עשה וברא את הסכלות, וכאומר איך יתכן למאס בדבר שברא ה׳ וכי לחנם בראו:

והוללות. שיעמום:

וסכלות. שטות: