וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר שָֽׁאֲל֣וּ עֵינַ֔י לֹ֥א אָצַ֖לְתִּי מֵהֶ֑ם לֹֽא־מָנַ֨עְתִּי אֶת־לִבִּ֜י מִכׇּל־שִׂמְחָ֗ה כִּֽי־לִבִּ֤י שָׂמֵ֙חַ֙ מִכׇּל־עֲמָלִ֔י וְזֶֽה־הָיָ֥ה חֶלְקִ֖י מִכׇּל־עֲמָלִֽי׃

לֹא אָצַלְתִּי. לֹא רִחַקְתִּי לְהַבְדִּיל מֵהֶם, וְכֵן, "וַיָּאצֶל מִן־הָרוּחַ. . . "וַיִּתֵּן עַל . . . הַזְּקֵנִים", כִּמְנוֹרָה שֶׁמַּדְלִיקִין מִמֶּנָּה נֵרוֹת הַרְבֵּה וְאֵין אוֹרָהּ חָסֵר כְּלוּם:

וְזֶה־הָיָה חֶלְקִי. וְאַחֲרֵי עֲשׂוֹתִי כָל־אֵלֶּה, אֵין לִי מִכֻּלָּם אֶלָּא זֶה. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר מַקְלוֹ, וְחַד אָמַר קִידוֹ. מַקֵּידָה שֶׁל חֶרֶס שֶׁשּׁוֹתִין בָּה, וְיֵשׁ פּוֹתְרִים בְּמִדְרַשׁ אַגָּדָה כָּל־הָעִנְיָן בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְתַלְמִידִים וּבְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת:

יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים. עַמֵּי הָאָרֶץ לִמְלֶאכֶת שָׂדוֹת וּכְרָמִים:

וכל. יש אומרים אצלתי שהוא מן אצל והענין לקחתי כך מאצלן והוא מהבנין הקל ומלת ויאצל מהבנין הכבד והיה ראוי להראות האל״ף כמו יחזק במעוזי שהוא מן החזיק ושמחתי בעמלי היתה שכר יגיעתי והיא לבדה היתה חלקי:

שאלו עיני. לפי שאין הלב חומד כי אם אחר שראה את הדבר, לזה אמר שאלו עיני, ורוצה לומר כל הדברים שבקש לבי וחמד אותם לא הבדלתי את עצמי מהם:

מכל שמחה. מכל דבר המשמח:

כי לבי וגו׳. רוצה לומר אם אמנם שבעסק אלו הדברים היה לי עצבון מה לפי העמל שהיה בהם, עם כל זה לא עזבתי אותם, לפי שערך השמחה שהיה ללבי בהם גברה מערך עצבון העמל, שהיה בעיני כמעט קט מול שמחת הלבב:

וזה היה חלקי. השמחה לבדה היה חלקי מכל עמלי, אף שבהעמל היה עצבון ושמחה, עם כל זה לקחתי לעצמי חלק השמחה וחלק העצבון השלכתי מנגד, רוצה לומר לא חששתי על העצבון כי אם על השמחה לבדה:

אצלתי. ענין הפרשה והבדלה כמו ואצלתי מן הרוח (במדבר יא יז):