וְסֻגְּר֤וּ דְלָתַ֙יִם֙ בַּשּׁ֔וּק בִּשְׁפַ֖ל ק֣וֹל הַֽטַּחֲנָ֑ה וְיָקוּם֙ לְק֣וֹל הַצִּפּ֔וֹר וְיִשַּׁ֖חוּ כׇּל־בְּנ֥וֹת הַשִּֽׁיר׃

וְסֻגְרוּ דְלָתַיִּם. אֵלּוּ נְקָבָיו:

בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה. קוֹל רֵחַיִם הַטּוֹחֲנִים מַאֲכָל שֶׁבְּמֵעָיו, וְהוּא הַקֻרְקְבָן וְהַמְּסֵס:

וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר. שֶׁאֲפִילוּ קוֹל צִפּוֹר מְנַעַרְתּוֹ מִשֵּׁנָתוֹ מִשֶּׁהִזְקִין:

וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר. כָּל קוֹלוֹת שֶׁל כְּלֵי הַשִּׁיר דּוֹמוֹת עָלָיו כְּשִׂיחָה, וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ מַשְׁמָעוֹ. "יִשַּׁחוּ" כְּמוֹ "יִשְׁפְּלוּ". כָּל שָׁרִים וְשָׁרוֹת יִהְיוּ שְׁפָלִים בְּעֵינָיו, וְכֵן בַּרְזִילַי הַגִּלְעָדִי אָמַר לְדָוִד: "אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת"?

וסגרו דלתים. הם השפתי׳ וכמוהו דלתי פניו מי פתח:

בשפל קול הטחנה. הוא הקרב העליון והוא המסס שהוא טוחן המאכל ומלת בשפל שם ואננו תואר וכמוהו טוב שפל רוח וענינו שפלו׳ וענין בשוק על דרך משל כשישפיל קול הטחנה אין קמח נמצה ויהיו חנויות שוק האופים סגורים ונמצא דלתי ודלתות כמו שפתי ושפתות:

ויקום לקול הצפור. ידוע כי המאכל יוליד השינה ובהסגר הפה נכרת נמאכל ויקץ לדבר קל:

וישחו כל בנות השיר. הוא הגרון שהיה לפנים בו משורר ישח קולו עד שלא ישמע ובאה מלת ישחו שהוא לשון זכרים עם בנות שהן נקבות כמו וכל הנשים יתנו יקר לעליהן ויתכן ששתיהם שבות למלת כל:

וסגרו דלתים בשוק. הם השפתים שהם בשוק, רוצה לומר במקום מגולה ובעת החולשה המה סגורים, בעבור כי נשפל קול הטחנה הם השנים שבטלו אז מן הטחינה, ולכן סגרו השפתים, הואיל ואינו משים בהם המאכל:

ויקום לקול הצפור. ידוע שהמאכל מוליד השינה, ובהעדר המאכל יקץ לדבר קל:

וישחו כל בנות השיר. הוא הגרון שבו היה משורר לפנים, אז ישח וישפיל קולו עד שלא ישמע (ואמר בנות השיר, לפי שקול נקבות משוררות נעים ביותר):

דלתים. על השפתים יאמר וכן נאמר דלתי פניו מי פתח (איוב מא ו):

וישחו. ענין השפלה ונמיכה כמו ושח גבהות האדם (ישעיה ב יז):

בשפל קול הטחנה. הוא הקול הנמוך שיתחדש מתנועת הרחיים.