קֹהֶלֶת י״ב · ג׳

שֶׁיָּזֻעוּ. יַרְתִּיתוּ:

שֹׁמְרֵי הַבַּיִת. אֵלּוּ הַצְּלָעוֹת וְהַכְּסָלִים הַמְגִינִים עַל כָּל חֲלַל הַגּוּף:

וְהִתְעַוְּתוּ. יֹאחֲזֵם עִוּוּת שֶׁקּוֹרִין קראנפ"ף. וְהִתְעַוְּתוּ, אנקרופירונ"ט בְּלַעַ"ז:

אַנְשֵׁי הֶחָיִל. אֵלּוּ הַשּׁוֹקַיִם, שֶׁנִּשְׁעָן כָּל הַגּוּף עֲלֵיהֶם:

וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת. אֵלּוּ הַשִּׁנַּיִם:

כִּי מִעֵטוּ. לְעֵת זִקְנָה רֹב שִׁנָּיו נוֹשְׁרוֹת:

הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת. אֵלּוּ הָעֵינַיִם:

ביום. מלת יזועו כמו ולא קם ולא זע ממנו:

מעטו. פועל יוצא והענין מעטו הטחינה י״א כי שומרי הבית הם הכסלים והצלעות וי״א שהם הארבעה הממונים בכל אבר ואבר לשמרו והם המושך והמעכל והמעכב והמטהר גם יפרש אנשי החיל הזן והמוליד והמצייר והקרוב אלי ששומרי הבית הם הידים עם הזרועות שהם שומרי הגוף שלא יגע בו רע ואנשי חיל הם השוקים ויורה עליו והתעותו כי אין להם כח לעמוד וענין חיל כח בעבור היות כל הגוף עליהם והטחנות הם השנים והרואות העינים:

ביום שיזועו. זה יהיה ביום שיחלש מאד וירתתו שומרי הבית, הם הידים והזרועות שהם שומרי הגוף שלא יגע בו דבר רע, וכשהאדם נחלש מאד מרתתין ידיו וזרועותיו:

והתעותו אנשי החיל. הם השוקים שסובלים את הגוף הנשען עליהם, ובימי החלשות כאילו נתעקמו ואין להם עוד כח לעמוד:

ובטלו הטוחנות. הם השינים הטוחנות את המאכל, ובעת החולשה בטלים הם מן הטחינה:

כי מעטו. מעטו את הטחינה ואינם יכולים אז לטחון הרבה:

וחשכו הראות בארובות. הם העינים הרואות דרך פתיחת חורי העינים, בעת החולשה כהו וחשכו:

שיזועו. ענין רעד ורתת כמו והיה רק זועה (ישעיה כח יט):

והתעותו. מלשון עוות ועקום כמו ודרך רשעים יעות (תהלים קמז ט):

החיל. ענין כח:

הטוחנות. מלשון טחינה:

הרואות. מלשון ראיה:

בארובות. מלשון ארובה וחלון כמו וכעשן מארובה (הושע יג ג):