קֹהֶלֶת י״א · ג׳

אִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם. אִם רָאִיתָ עָבִים מְלֵאִים גֶּשֶׁם, יָדַעְתָּ שֶׁסּוֹפָן יָרִיקוּ גִשְׁמֵיהֶם עַל הָאָרֶץ; בַּמָּקוֹם שֶׁהַטּוֹבָה צוֹמַחַת וְנִכֶּרֶת, שָׁם סוֹפָהּ לָנוּחַ. אַף כֵּן דַּע שֶׁאִם יִפּוֹל עֵץ וְגוֹ', אִם יִשְׁכֹּן אָדָם חָכָם וְצַדִּיק בְּעִיר אוֹ בִמְדִינָה, מְקוֹם שֶׁיִּשְׁכֹּן, שָׁם יִהְיוּ נִכָּרִין מַעֲשָׂיו אַחֲרֵי מוֹתוֹ, וְחָכְמוֹתָיו וּמִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹתָיו וְתַשְׁלוּם טוֹבָה לְיוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם עַל מִנְהָגוֹ הַטּוֹב שֶׁהִדְרִיכָם בְּדֶּרֶךְ יְשָׁרָה:

יִפּוֹל. יִשְׁכֹּן, כְּמוֹ "עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל":

עֵץ. תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמֵּגִין בִּזְכוּתוֹ כָּעֵץ הַמֵּסִיךְ עַל הָאָרֶץ:

אם ימלאו. דרך משל לעושר שלא נתן לעשיר כי אם לעשות טוב לכל מצטרך אליו:

ומלת יהוא. לשון רבים והאל״ף נוסף כאל״ף ההלכוא אתו ולא אבוא שמוע כי בתחלה הוא יהי בלשון יחיד ואין לו דומה במשקלו במקרא והענין אל המקום שיפול פרי העץ בצפון או בדרום שם יהיו האוספי׳ והענין על העשיר וי״א כי על העץ בעצמו יאמר וחצי הפסוק הזה הוא כנגד חצי הפ׳ הראשון וחציו האחרון כנגד חציו האחרון ואמ׳ זה המפר׳ כי יו״ד יהוא לעתיד ממלת הוא והוא לשון יחיד והענין כי העץ בעבור שיתן פרי ישקוהו ויעבדוהו ובשע׳ שיפול ידעו שלא יתן פרי לעולם ויעזבוהו במקום שנפל ואמר מפרש אחד כי זה העץ הוא מן עצה והאומר כזה לא אכל מעץ הדעת:

אם ימלאו וגו׳. אם העבים נתמלאו גשם הנה לא יחזיקו לעצמם רק יריקו וישפכו על פני האדמה ומוסב למעלה לומר שראוי הוא לחלק מתן לזולת, כמו שהעבים אינם מחזיקים הגשם לעצמם ויריקו על הארץ, ובזה תעלה הארץ אדים למעלה ונתמלא גשמים פעם בפעם, כן מי שנתמלא בעושר אין מהראוי לו להחזיקו לעצמו לבד רק ישפיע ויתן לאחרים ואז כאשר יצטרך הוא יהיה נשפע מאחרים:

ואם יפול עץ. עץ פרי עודו נטוע ותקוע בארץ בעבור שיתן פרי ישקוהו ויעבדוהו, ובשעה שיפול העץ בכל מקום שהוא בין בפאת הדרום בין בפאת הצפון בכל מקום שיפול שם יהיה כי מעתה עזבוהו במקומו ואין מי מטפל עמו עוד הואיל ואינו נותן פרי וכאומר כן מי שאינו משפיע לזולת כשיבא עת שיצטרך הוא לאחרים לא יפנו אליו:

העבים. עננים:

יריקו. ענין הזלה ושפיכה כמו שמן תורק שמך (שה״ש א ג):

יהוא. כמו יהיה או היו״ד מורה על העתיד וכאלו אמר יהיה הוא:

שם יהוא. שם יהיו.