תֶּן־חֵ֥לֶק לְשִׁבְעָ֖ה וְגַ֣ם לִשְׁמוֹנָ֑ה כִּ֚י לֹ֣א תֵדַ֔ע מַה־יִּהְיֶ֥ה רָעָ֖ה עַל־הָאָֽרֶץ׃

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה. חִלַּקְתָּ מִלַּחְמְךָ וּמִשְׁתְּךָ לְשִׁבְעָה צְרִיכֵי חֶסֶד, חַלֵּק עוֹד לִשְׁמוֹנָה שֶׁיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם, וְאַל תֹּאמַר "דָּי":

כִּי לֹא תֵדַע מַה יִהְיֶה רָעָה. שֶׁמָּא עוֹד בָּאִים וְתִצְטָרֵךְ לְכֻלָּם. אָז תִּנָּצֵל עַל יְדֵי צְדָקָה זוּ מִן הָרָעָה. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי?

וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: תֶּן חֵלֶק וְגוֹ'. אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית. תֵּן אֶחָד מֵהֶן חֵלֶק לְיוֹצְרֶךָ לָנוּחַ בְּשַׁבָּת. וְגַם לִשְׁמוֹנָה. אֵלּוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי הַמִּילָהּ.

דָּבָר אַחֵר: תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה. קָרְבְּנוֹת צִבּוּר שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי פֶסַח. וְגַם לִשְׁמוֹנָה. שֶׁל שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג:

כִּי לֹא תֵדַע מַה יִהְיֶה רָעָה. אִם יֶחֱרַב הַבַּיִת, וְלֹא תַקְרִיבוּ עוֹד, וְיוֹעִילוּ קָרְבָּנוֹת הָרִאשׁוֹנִים, לְבַטֵּל גְּזֵרָה הָרָעָה:

דָבָר אַחֵר: כִּי לֹא תֵדַע מַה יִהְיֶה רָעָה. לֹא יָדַעְתָּ מַה נִגְזַר עַל הַגְּשָׁמִים בַּחַג. וְיוֹעִילוּ הַקָּרְבָּנוֹת, וִיבַטְּלוּ גְזֵרוֹת רָעוֹת:

תן חלק. עיקר שבעה במקרא מה שאמר בעל ספר יצירה והיכל הקדש מכוון באמצע ואמר לשמנה כנגד ימי השבוע כי היום השמיני הוא כמו היום שהחל בו והענין תמיד בלי הפסק וענין מה יהיה רעה שיבא לידי עוני ואמר יהיה עם רעה עמו כי יהיה נערה בתולה:

תן חלק. חלוק מתן לשבעה בני אדם לשמונה רוצה לומר תן לכל ולא ירבו בעיניך ואחז מספר שבעה כי הוא כלל חשבון. ואמר שמונה כאומר אף אם נתת לכלל חשבון תן עוד:

מה יהיה. כי פן יהיה רעה בארצך ותצטרך לשוטט בארצות ואולי תצטרך לכולם:

תן חלק לשבעה וגם לשמונה. רוצה לומר החדש השביעי והחדש השמיני וכן פירש המתרגם.