שֹׁמֵ֥ר ר֖וּחַ לֹ֣א יִזְרָ֑ע וְרֹאֶ֥ה בֶעָבִ֖ים לֹ֥א יִקְצֽוֹר׃

שֹׁמֵר רוּחַ. מַמְתִּין וּמְצַפֶּה עַד בֹּא הָרוּחַ:

לֹא יִזְרָע. פְּעָמִים מַמְתִּין וְאֵינוֹ בָא:

וְרֹאֶה בֶעָבִים. נוֹתֵן עֵינָיו בֶּעָבִים, וּכְשֶׁרוֹאֶה אוֹתָם קוֹדְרִים, יָרֵא לִקְצוֹר מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, לְעוֹלָם לֹא יִקְצוֹר, לְפִי שֶׁיָּרֵא תָמִיד:

שומר. גם זה משל על הנדיב כי הזורע העצל הכילי יאמר זה הרוח יורה שלא ירד גשם בימים הבאים ולמה אקח מה שיש לי והוא הזרע ואטמנהו בארץ וי״א שהיא מצוה כמשמעה לזורע שכבר זכר שלמה שאין שמלאכות כמו עבודת האדמה לכן אל ישען על דעתו ועל כל מה שנסה כי העתים משתנות:

שומר רוח. הממתין בזריעת שדהו עד בוא הרוח, כי אז טוב לזרוע כי הרוח יפזר בכל מקום:

לא יזרע. פעמים ממתון ואינו בא:

ורואה בעבים. הנותן עיניו בעבים וכשרואה אותם קודרים ירא לקצור מפני הגשמים, זה לא יקצור לעולם, לפי שירא תמיד:

שומר. ממתין כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז יא):