קֹהֶלֶת י״א · א׳

שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם. עֲשֵׂה טוֹבָה וָחֶסֶד לְאָדָם שֶׁיֹּאמַר לְךָ לִבְּךָ עָלָיו, "אַל תִּרְאֶנּוּ עוֹד", כְּאָדָם שֶׁמַּשְׁלִיךְ מְזוֹנוֹתָיו עַל פְּנֵי הַמָּיִם:

כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ. עוֹד יָמִים בָּאִים וּתְקַבֵּל תַּשְׁלוּמְךָ. רְאֵה מַה נֶאֱמַר בְּיִתְרוֹ: "קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם". וְסָבוּר שֶׁהוּא מִצְרִי, וְלֹא יִרְאֶנּוּ עוֹד. מֶה הָיָה סוֹפוֹ? נַעֲשָׂה חֲתָנוֹ וּמָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְהִכְנִיסוֹ תַחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְזָכוּ בָנָיו וּבְנֵי בָנָיו לֵישֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית:

שלח. יזהיר מי שיש לו שיהיה נדיב ותהיינ׳ ידיו פתוחות למי שיכיר ולמי שאינו מכיר וי״א כי אלו המים הם מימי בריכה ויש שם דגים ואין לנו צורך לפירוש הזה:

שלח לחמך על פני המים. ולא תחשוב שהמים יוליך אותו למרחוק למקום שלא תמצא אותו כי ברבות הימים תמצאנו והוא ענין משל לומר תן מלחמך אף למי שתחשוב עליו שלא תראנו עוד לקבל ממנו הגמול כי אחר ימים רבים תקבל ממנו תשלום גמול: