וְכָשַׁלְתָּ֣ הַיּ֔וֹם וְכָשַׁ֧ל גַּם־נָבִ֛יא עִמְּךָ֖ לָ֑יְלָה וְדָמִ֖יתִי אִמֶּֽךָ׃

וְתִתְקְלוּן בִּימָמָא וְיִתְקְלוּן אַף נְבִיַיָא דְשִׁקְרָא דִי עִמְכוֹן כַּד בְּלֵילְיָא וְאַבְהֵית כְּנִשְׁתְּכוֹן:

וכשלת - עם הכהן הגדול שהיה בימי זה הנביא מדבר ומתנבא עליו.

וכשלת היום - והטעם ביום שהוא אור, כאילו היתה בלילה אתה ונביא השקר המפתה אותך וזהו וכשל גם נביא עמך לילה.

ודמיתי - והכרתי.

וכשלת היום. לכן תכשל באור היום וגם נביא השקר המיועד לך טובה יכשל גם הוא עמך כמו הנכשל בחשכת הלילה ואכריתה כל הכנסיה שלך:

ודמיתי. ענין כריתה כמו ער מואב נדמה (ישעיה ט״ו):

אמך. הכנסייא:

וכשלת היום, הלא אתה הכהן המורה נכשלת בדרכים מקולקלים ביום לעיני השמש בפרהסיא.

וכשל גם נביא המוכיח עמך לעשות עברות לילה בצנעה, א"כ כיון שאתם הכהן והנביא המורים והמוכיחים נכשלתם לעשות רע, דמיתי אמך א"כ אני דומה לך אני אמך, אני האומה והכנסיה שאני אם שלך (כי אנשים היחידים הם בני האומה והיא אמם) נדמיתי אליך ולמדתי ממך לעשות כמעשיך, וכתועבותיך (בדברים האלה יריבו עם הכהן):