רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּי־הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֤ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יהָ וְנַאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ׃

אוֹכָחוּ לִכְנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲמַרוּ לָהּ אֲרֵי הִיא לָא מִתְעַנְיָא בְּפוּלְחָנִי וּמֵימְרִי לָא מְקַבֵּל צְלוֹתָהּ עַד דְתַעֲדֵי עוֹבָדָהָא בִּישַׁיָא מִקֳבֵיל אַפָּהָא וּפוּלְחַן טַעֲוָתָהָא מִבֵּין קִרְוָהָא:

ריבו - הנביא מוכיח הגולים אולי ישובו וישיב השם שבותם, או יוכיח אלו הדורות לפני גלותם.

זנוניה - כפול העי"ן כמו בינה הגיגי.

ונאפופיה - כפול הלמ"ד כמו סגריר.

ריבו באמכם ריבו. כל הכנסיה יחד יקראו אם וכאלו יאמר אל הצדיקי׳ שבדור עשו מריבה עם כל הכנסיה על רוע דרכה כי מעתה היא לא אשתי כי סרתה מעלי ואנכי לא אישה להזמין לה ספוקה:

ותסר. מוסב על תחלת המקרא לומר ריבו בה שתסר זנוניה וגו׳ ר״ל שלא תצבע עוד פניה להזנות אחרי׳ ולא תשים עוד בין שדיה בשמים המעלים ריח טוב להלהיב לב הנואפים ר״ל מעתה תעזוב דרכה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה:

אישה. בעלה:

ונאפופיה. מלשון ניאוף:

ריבו, (תשובת השם), א"כ אתם הבנים ריבו באמכם ותוכיחו אותה על זנותה, כי כל זמן שהיא לא אשתי והיא זונה מאחרי, הלא אנכי לא אישה ואין הבנים בני, ומוטל עליכם הבנים לריב עם אמכם שתטיב את דרכה, וזה תשובה אל הושע שא"כ מוטל על הנביאים, והושע מכללם, לריב עם האם דהיינו הכנסיה ולהוכיח אותה ולהחזירה למוטב ותסר, ריבו אתה שתסר זנוניה מפניה הוא הע"ז שעובדת בפרהסיא עד שעניני הזנות נראים על פניה, ונאפופיה מבין שדיה היא תאות הנאוף עצמו המוסתרים בין שדיה, שהם יצרא דע"ז ויצרא דעריות: