הוֹשֵׁעַ ב׳ · ג׳

נְבִיַיָא אֱמָרוּ לַאֲחֵיכוֹן עַמִי תּוּבוּ לְאוֹרַיְתִי וְעַל כְּנִישַׁתְכוֹן אֲרַחֵם:

אמרו - כדרך: ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול, שמח בחור בילדותיך, באו בית אל, ורבים ככה על כן אחריו ריבו באמכם ריבו - איך אתם בני אל חי והאם זנתה, הם האבות.

אמרו. אתם בני יהודה ובנימין אמרו על אחיכם בני עשרת השבטים שהם עמי כמותכם עם כי מהרתי להגלות׳ ממכם וקראתים אז לא עמי וכן אמרו רוחמ׳ על אחותיכם הם נשי עשרת השבטים:

אמרו, ר"ל אחר שיהיה מספר בני ישראל כחול הים וכו' א"כ אני מצוה אל הבנים ואל הבת שתאמרו לאחיכם (שרצו לקראו בשם לא עמי) שהם עמי, ולאחותיכם (שרצו לקראה בשם לא רוחמה) שהיא רוחמה, אחרי שלעתיד יהיו עם ה' וה' ירחמם ובזה טען נגד ה' שרצה שישלח את אשתו ויקראו לבניו לא רוחמה ולא עמי, ומבקש שכן ה' יאמר להם עמי אתם, ע"ש העתיד: