דִלְמָא אֲסַלֵק שְׁכִנְתִּי מִנָהּ וְאַעְדֵי יְקָרָהּ וְאַשְׁוִינָהּ רְטִישָׁא כְּיוֹמַיָא קַדְמָאֵי עַד לָא אִתְקְרִיבַת לְפוּלְחָנִי וְיָחוּל רוּגְזִי עֲלָהּ כְּמָא דְחַל עַל עַם דָרָא דַעֲבָרוּ עַל אוֹרַיְתִי בְּמַדְבְּרָא וַאֲשַׁוֵי אַרְעָא צַדְיָא וְאֶקְטְלִינָהּ בְּבַצוֹרְתָּא:
פן, כיום הולדה - בהיותה במצרים כאשר הזכיר יחזקאל: ואת עירום ועריה.
והצגתיה - כמו: ויצג את המקלות.
ושמתיה כמדבר - אין אדם בו.
וטעם בצמא - בעבור שהיא אומרת: נותני לחמי ומימי ושקויי.
פן אפשיטנה ערומה. כי כשלא תעזוב דרכה פן אפשיט בגדיה מעליה ותשאר ערומה ואמר ענין הבושה שעושין לזונה לפי שהמשילה לזונה:
והצגתיה. אעמיד אותה מבלי לבוש ומכסה כמו שהיתה ביום שנולדה וכפל הדבר במ״ש:
כמדבר. הפקר לכל כמו המדבר:
כארץ ציה. כפל הדבר במ״ש:
אפשיטנה. ענין הסרת המלבוש כמו ופשט את בגדיו (ויקרא ו׳:ד׳):
והצגתיה. ענין העמידה כמו תציג אותו לבד (שופטים ז׳:ה׳):
ושתיה. ענין שימה כמו למען שיתי (שמות י׳):
ציה. שממה:
פן, שאם לא תסר זנוניה מפניה, אז אם היא לא אשתי אנכי לא אישה כנ"ל, וא"כ אפשיטנה ערומה ואקח מאתה את הבגדים שנתתי לה. והנה הנביא צייר מעמד העם בעת שבחרם ה' במצרים, כילדה עזובה שהשליכוה אבותיה ערומה מתבוססת בדמיה אל המדבר, וה' עבר עליה ורחץ אותה מדמיה והלביש אותה בגדים ולקחה לו לאשה והכניסה עיר מושב וארץ זבת חלב ודבש, כמ"ש (יחזקאל ט"ז) ביום הולדת אותך לא כרת שרך וכו' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו' ואת ערום ועריה, ואפרוש כנפי עליך ואכסך ואלבישך רקמה וכו' ועפ"ז יאמר שאחר שע"י זנותה יבוטלו הנשואין א"כ אפשיטנה ערומה כמו שהיתה ערום ועריה ויותר מזה כי והצגתיה כיום הולדה שהיתה מתבוססת בדמיה וגם ושמתיה כארץ מדבר וציה עד שתמות בצמא, ר"ל שאחזיר אותה אל גלות העמים שזה משל המדבר, ושם תתבוסס בדמי הרוגים ואקח מאתה הבגדים שנתתי לה שהוא השראת השכינה וההשגחה וכל כלי תפארתה: