הוֹשֵׁעַ י״א · ג׳

וַאֲנָא בְמַלְאָךְ שְׁלִיחַ מִן קָדָמַי דַבְּרֵית בְּאוֹרַח תַּקְנָא לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַלְתִּינוּן כִּדְעַל דַרְעִין וְלָא יָדְעִין דְמִן קָדָמַי מִתְרַחֵים עֲלֵיהוֹן:

ואנכי תרגלתי - תי"ו תרגלתי תחת ה"א ואין כמוהו במקרא, והטעם הרגלתיו ללכת על רגליו, כאשר יורגל הנער שיוקח על זרועותיו וזהו כדרך רפואה לחזק הנער, עד שיוכל ללכת ובעבור שדמה ישראל לעגלה מלומדה. אמר: בחבלי אדם - בעבותות.

אמשכם בעבותות - אהבה, לא כמו העבותות המושכות בצואר העגל החורשת.

ואנכי. הלא אנכי הרגלתי את אפרים שהאומן יקחם על זרועותיו בחמלה רבה ר״ל נתתי להם מנהיג טוב להוליכם בנחת וזה משה שנאמר כי כאשר ישא האומן את היונק (במדבר י״א):

ולא ידעו. אינם משימים לב לדעת שרפואתם והצלתם בא ממני:

תרגלתי. כמו הרגלתי:

ואנכי תרגלתי לאפרים, אני הרגל של אפרים, היינו אני ההדום שעלי עומד אפרים ואני הרגל הנושא אותו, קחם על זרועותיו רוצה לומר אני הרגל לאפרים אשר הוא לוקח אותם (את הבעלים) על זרועותיו, מצייר שאפרים לוקח את הבעלים ונושאם על זרועותיו, ועומד עם הבעלים אשר על זרועותיו עלי ואני הרגל ומקום כפות רגליו, כי הבעלים מנושאים מן עובדיהם, ואני הוא הנושא את בריותי, ולא ידעו כי רפאתים, ובעת שימצאו רפואה מחלים חושבים כי הבעל שהוא נושא אותו רפא אותו ואינם יודעים שאני הרופא והמושיע לא הפסל: