בְּחַבְלֵ֨י אָדָ֤ם אֶמְשְׁכֵם֙ בַּעֲבֹת֣וֹת אַהֲבָ֔ה וָאֶהְיֶ֥ה לָהֶ֛ם כִּמְרִ֥ימֵי עֹ֖ל עַ֣ל לְחֵיהֶ֑ם וְאַ֥ט אֵלָ֖יו אוֹכִֽיל׃

בְּמִגְדַת בְּנִין רְחִימִין נְגַדְתִּינוּן בִּתְקוֹף רַחֲמָא וַהֲוָה מֵימְרִי לְהוֹן כְּאִכְּרָא טָבָא דְמֵקִיל בִּכְתַף תּוֹרַיָא וּמוֹרִיךְ בִּלְחִיאָתְהוֹן וְאַף כַּד הֲווֹ בְּמַדְבְּרָא אַסְגֵיתִי לְהוֹן טוּבָא לְמֵיכָל:

ואהיה להם - כאנשים המרימים עול העגלה להרים העול שהוא על לחיה רגע אחר רגע.

ואט - כמו אטה ומלת אוכיל שם דבר כמו אכל בכסף והייתי מטה אליו אוכל. ור' מרינוס אמר: כי אכיל ראוי להיותו אאכיל כמו ויוסף עוד דוד את כל בחור ישראל ופירש ואט כמשמעו שהייתי מאכיל אט.

בחבלי אדם. משכתים ללכת אחרי בחבלים רכים ונוחים שמושכים בהם בני אדם ר״ל הנהגתים בדרך חמלה:

בעבותות אהבה. בחבלים עבים שמושכים בהם דרך אהבה והוא כפל ענין במ״ש:

ואהיה להם. הנהגתים ברחמנות כמו החורשים הרחמנים המרימים העול מעל לחיי הבהמה להקל ממנה כובד משא העול:

ואט אליו אוכיל. כהחורשים הרחמנים המטים אוכל לפי הבהמה בעת שחורשת ר״ל הקלתי עולם והספקתי די צרכם:

כמרימי. מלשון הרמה:

לחיהם. מל׳ לחי:

ואט. מל׳ הטיה:

אוכיל. מאכל:

בחבלי אדם אמשכם, בצד אחד משכתים בחבלי אדם, היינו שהבאתי עליהם אדם שהוא אשור שאסרה בחבלים ומושך אותם תחת עול סבלו, אבל בצד אחר אמשכם בעבותות אהבה, שאמשכם אלי להיות תחת רשותי והשגחתי מצד אהבתי אותם ובזה משכתים בעבותות, שהם חזקים יותר מן החבלים שימשכם אדם אליו, ומפרש איך משכם בעבותות אהבה כי אהי להם כמרימי עול על לחיהם להקל מעליהם עול המשא, ואט אליו את האוכל כמי שמרחם על בהמתו המושכת בעול והעול מכביד עליה וגם מעכב בעדה שע"י לא תוכל להשיג את האוכל המונח בארץ, ומרים את העול בל יכבד, ומקרב את האוכל אל פיה בל תצטרך לשוח אל הארץ: