לְעֶגְלוֹת֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן יָג֖וּרוּ שְׁכַ֣ן שֹׁמְר֑וֹן כִּֽי־אָבַ֨ל עָלָ֜יו עַמּ֗וֹ וּכְמָרָיו֙ עָלָ֣יו יָגִ֔ילוּ עַל־כְּבוֹד֖וֹ כִּי־גָלָ֥ה מִמֶּֽנּוּ׃

עַל דִי פְלָחוּ לְעֶגְלַיָא בְּבֵית אֵל מְלַךְ בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ יִסָק עֲלֵיהוֹן וְיִגְלֵי יַתְהוֹן יִסְבוּן מִנְהוֹן עֶגְלָא דְשִׁמְרוֹן אֲרֵי אִתְאַבָּלוּ עֲלוֹהִי עַמֵיהּ וּפָלְחוֹהִי עֲלוֹהִי יִבוּעוּן עַל יְקָרֵיהּ אֲרֵי גְלָא מִנֵיהּ:

לעגלות - הם עגלי הזהב בבית אל.

יגורו - יפחדו השוכנים בשומרון.

כי אבל עליו - הטעם על כל עגל בבית אל כאשר תחרב.

וכמריו - אשר עליו יגילו היום יתאבלו.

כי - הטעם כפול.

לעגלות. בעבור עגלות בית און שנלקחו בשבי יפחדו השוכנים בשומרון באמרם אם לא הגינו על עצמן איך יגינו עלינו:

כי אבל עליו. על העגל יתאבלו עמו שהאמינו בו וגם הכומרים שהיו שמחים עליו הנה עתה יתאבלו על כבודו כי גלה ממנו כי כשלוקח בשבי איה כבודו:

לעגלות. יתכן שהיו שם רבים שעשו בדמות העגל שעשה ירבעם ולפי שנלקחו בשבי ותשש כחן כנקבות אמר לעגלות:

בית און. הוא בית אל וכנהו לגנאי:

יגורו. ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כב):

וכמריו. כן יקראו כהני עכו״ם וכן והשבית את הכמרים (מ״ב כג):

לעגלת, עתה מבאר דבריו בפרטות מה היה סבת המרד שאמר עליו דברו דברים אלות שוא, ואיך פרח המשפט והעונש תיכף, סבת המרד היה לעגלת בית און בעבור העגל של בית און, שהוא העגל שבבית אל שבעבורו יגורו ויתאספו שכן שמרון למרוד במלכם על שבטל את עבודתו, כי אבל עליו עמו וכמריו של העגל אשר עד עתה עליו יגילו, ועתה אבלו והתעצבו על כבודו כי גלה ממנו, על שהושע בן אלה בטל כבוד העגל ונתן רשות לעלות לרגל ולעבוד את ה', זה היה סבת המרד: