הוֹשֵׁעַ י׳ · ו׳

אַף יָתֵיהּ לְאַתּוּר יוֹבְלוּן קוּרְבָּנָא לְמַלְכָּא דְיֵיתִי לְאִתְפְּרָעָא לְהוֹן נְבִיָא אֱמַר לְהוֹן בַּהֲתָא דְבֵית אֶפְרַיִם יְקַבְּלוּן וְיִבְהֲתוּן דְבֵית יִשְׂרָאֵל מִמַלְכֵי עֲצָתְהוֹן:

גם - עגל שומרון.

לאשור יובל - כי הוא זהב.

בשנה - בתוספת הנו"ן כמו: שבענה בנים.

גם אותו. כמו שיובא העם בשבי כן יובא גם העגל בשבי לאשור להיות למנחה אל המלך:

בשנה. אז יקבל אפרים בושת על מה שעבדו ללא אלוה:

ויבוש וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

מעצתו. שייעצו לעשות העגלים:

יובל. כמו יובל שי (ישעיה יח):

ירב. הוא אשור וכן אל מלך ירב (לעיל ה):

בשנה. מלשון בושת:

גם, עתה מפרש מ"ש ופרח כראש משפט, איך תיכף קבלו את ענשם, כי בעת לקח מלך אשור את הושע ויעצרהו ויאסרהו בבית כלא לקח גם העגל, ור"ל גם אותו לאשור יובל, שלא את המלך לבד הוביל לאשור כי גם את העגל יובל לשם להיות מנחה למלך ירב. בשנה אפרים יקח, ר"ל אשור יקח את הבושת של אפרים היינו את העגל שלו שהוא לאפרים לבושת ולחרפה, וא"כ הלא יבוש ישראל מעצתו מה שהתיעץ למרוד בהושע ולמסרו ביד אשור בחשבו להשיב עי"כ את עבודת העגל על מכונו. והלא בזה סבב שנשבת העגל לגמרי: