הוֹשֵׁעַ י׳ · ד׳

הטיבו מצבות. הרבו מצבות:

מְמַלְלִין מִלִין דְאוֹנֶס יֵימָן לִשְׁקַר לִלְמָא גָזְרִין קְיַם כְּעַן אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן כְּרֵישֵׁי חִוְיָן בִּישִׁין דִין שִׁקְרֵיהוֹן עַל תְּחוּמֵי חַקְלָן:

דברו, אלות שוא - דרך זרה כאילו המלה מורכבת משם הפועל הסמוך ושאינו סמוך, או היה כן בעבור אות הגרון ומשל משפט שהוא מתוק והפך למר, כמו: ההופכים ללענה משפט והוא יפרח בראש משפטם שאינו ישר.

על תלמי - כמו תלמיה רוה.

ושדי - כמו: שדה והעד יעלוז שדי.

דברו דברים. המה מדברים דברים העולה על לבבם מבלי הבחנה ונשבעין לשוא וכורתין ברית לעכו״ם:

ופרח. לכן יפרח עליהם משפט גמול כמו עשב הראש המר הפורח מהר על תלמי שדה:

אלות. מל׳ אלה ושבועה:

ופרח. מל׳ פריחה והצמחה:

כראש. שם עשב מר כמו ראש ולענה (דברים כט):

תלמי. הוא הערוגה הנעשה בחרישה וכן תלמיה רוה (תהלים סה):

שדי. כמו שדה:

דברו דברים כן דברו ביניהם דברי מרד, אלות שוא ועי"כ עברו על האלה שנשבעו למלכם להיות נאמנים אליו, כי אמרו שאין ממש באלה זו אחר שמבטל את עבודת העגלים, כרות ברית שכרתו ביניהם ברית על קשר המרד להרוג את שלום, או למסור את הושע ביד מלך אשור לאבדו, ופרח כראש משפט על תלמי שדי, ר"ל אמנם תיכף פרח משפט ענשם, שזרע המרד אשר זרעו בסתר במעמקי תלמי לבבם, צמח ופרח ויעש פרי אשכלות מרורות, ומשפט ענשם פרח כראש ולענה על תלמי שדי בגלוי וקבלו תיכף את ענשם כמו שיבאר: