אֶסְתֵּר ט׳ · ה׳

וַיַּכּ֤וּ הַיְּהוּדִים֙ בְּכׇל־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם מַכַּת־חֶ֥רֶב וְהֶ֖רֶג וְאַבְדָ֑ן וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְשֹׂנְאֵיהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

ויכו היהודים בכל אויביהם מכת חרב והרג ואבדן. המלבי״ם שואל מה ההבדל בין אויביהם לשונאיהם. הפסוק מסכם את המערכה בשלוש מילים - חרב, הרג ואבדן - שהן בדיוק שלוש המילים שנאמרו בגזירת המן ״להשמיד להרוג ולאבד״. וכך גם כאן המגילה מקפידה על ההיפוך המילולי המדויק.
מבוסס על מלבי״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

השאלות:מה ההבדל בין אויביהם לשונאיהם, ועיין לקמן פט"ז:

ויכו, הנה ודאי לא היה הרשות נתונה ליהודים להרוג את כל מי שירצו, כי לא היה כתוב בהספרים רק להנקם מצורריהם, ואחר כי עתה איש לא עמד בפניהם בהכרכים הגדולים, לא היו הורגים רק האויבים שאיבתם אל היהודים היה מפורסם שהיו מגזימים להרע להם, אבל לא את השונאים (כי ההבדל בין אויב ושונא שהאויב איבתו גלויה, והשונא אין שנאתו גלויה) רק ויעשו בשונאיהם כרצונם, שהיו יכולים לגנות אותם ולהשפילם:

On Your Way