רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ וְגוֹ'. עַל הַמְפֹרָשׁ בַּמִּקְרָא שֶׁל אַחֲרָיו: "עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם". וְ"שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ":
אֵיכָה ה׳ · י״ז
עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
על זה היה דווה לבנו על אלה חשכו עינינו. רש״י מבאר שהדברים מוסבים על המפורש במקרא שאחריו. אבן עזרא מסביר שהעין חשכה מרוב הבכי. הפסוק מפנה קדימה, אל הפסוק הבא, ובכך הוא בונה מתח: הקורא כבר מבין שיש דבר אחד שגרוע מכל מה שנמנה עד כה. שני הביטויים, לב דווה ועיניים חשוכות, מתארים דיכאון עמוק ואיבוד יכולת לראות דרך קדימה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12על זה היה דוה לבנו - והעין חשכה מרוב הבכי:
Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource