נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו. אבן עזרא מזהה את העטרה בבית המקדש, מקום השכינה. הפסוק הוא המרכז המוסרי של הפרק: אחרי חמישה עשר פסוקים של תיאור סבל, באה ההודאה. הצירוף ״אוי נא לנו כי חטאנו״ קושר בין הצער לבין הסיבה בנשימה אחת, וזו אותה עמדה עצמה שננקטה בפרק א פסוק יח - ״צדיק הוא ה׳ כי פיהו מריתי״. הקינה אינה מתלוננת על עוול.