אֵיכָה ה׳ · י״ד

זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם. אבן עזרא מזכיר שמנהגם היה לשבת בשערי ירושלים. שער העיר היה מקום המשפט ומקום ההתייעצות, ולכן שביתת הזקנים ממנו פירושה שאין עוד בית דין ואין עוד חיים ציבוריים. שני חצאי הפסוק מתארים שני קולות שנדמו: קול הזקנים שופטי העיר וקול נגינת הבחורים. השקט שנוצר מהם הוא תיאור מדויק של עיר שחדלה לתפקד.
מבוסס על אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

זקנים - מנהגם היה לשבת בשערי ירושלים:

Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource