עוֹרֵ֙נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב׃

נִכְמָרוּ. נִתְחַמְּמוּ, וְכֵן, "כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו". וּבִלְשׁוֹן גְּמָרָא יֵשׁ הַרְבֵּה: "עַל הַכּוֹמֶר שֶׁל עֲנָבִים". "מִכְמָר בְּישְׂרָאֵל":

זַלְעֲפוֹת רָעָב. כְּמוֹ "וְרוּחַ זִלְעָפוֹת", לְשׁוֹן שְׂרֵפָה:

עורנו - ואם לא נסתכן להביא לחם נמות ברעב:

נכמרו - כמו יבערו ויקדו. ונכמרו כי נכמרו רחמיו (בראשית מג ל):