אֵיכָה ה׳ · א׳

זְכֹ֤ר יְהֹוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ (הביט) [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

הפרק האחרון נפתח בפנייה ישירה: זכור ה׳ מה היה לנו, הביטה וראה את חרפתנו. אבן עזרא מדייק בהבדל בין הפעלים: הזכירה בלב וההבטה בעין, ומסביר שהטעם הוא כל הצרה שעברה עלינו. הפרק הזה שונה מכל קודמיו: הוא אינו אקרוסטיכון אלפביתי כמותם אף שיש בו כ״ב פסוקים, והוא כתוב כולו בגוף ראשון רבים. אין כאן עוד תיאור של ירושלים מבחוץ, אלא תפילת ציבור.
מבוסס על אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

זכור - הזכור בלב והמבט בעין. והטעם כל הצרה שעברה עלינו קודם הגלות והחרפה שאנחנו בה:

Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource