רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן. לָקִית עַל כָּל חַטֹּאתָיִךְ:
לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ. מִגָּלוּת אֱדוֹם וּלְהַלָּן עוֹד:
אֵיכָה ד׳ · כ״ב
תַּם־עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
הפרק נחתם בנחמה: תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותך. רש״י מבאר: לקית על כל חטאותייך. אבן עזרא דן בשאלה על מה מוסבות המילים ״לא יוסיף״. זהו הפסוק היחיד במגילה שכולו נחמה, והוא בנוי כמאזן מדויק: עוון בת ציון תם, ועוון בת אדום עתיד להיפקד. אותה מילה, ״עוונך״, נאמרת על שתיהן, ובכל אחת היא בשלב אחר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12לא יוסיף - שב אל עוונך, ועליו ישוב פקד. או ישוב אל השם הנזכר ברוח אפנו:
Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource