רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ. אֲשֶׁר בָּעֲרָה בוֹ כַּמָּה שָׁנִים, עַתָּה כִלָּה אוֹתָהּ בְּהִנָּקְמוֹ מֵהֶם:
אֵיכָה ד׳ · י״א
כִּלָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסֹדֹתֶֽיהָ׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
כילה ה׳ את חמתו שפך חרון אפו. רש״י מסביר: אשר בערה בו כמה שנים. אבן עזרא מבאר ״ויצת אש״ - דימה את האף לאש. הפועל ״כילה״ נושא כאן נחמה נסתרת: אם החמה כלתה, שוב אין מה שיישפך. וזה מכין את הפסוק האחרון של הפרק, ״תם עוונך״, שבו אותו רעיון ייאמר במפורש.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12ויצת אש - דמה האף לאש:
Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource