רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11לְבָרוֹת. לְמַאֲכָל, כְּמוֹ "וְלֹא בָרָה אִתָּם לָחֶם", "לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד":
אֵיכָה ד׳ · י׳
יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן. רש״י מבאר ״לברות״ - למאכל. אבן עזרא מבאר את המילה ומעיר על הבניינים. זהו הפסוק הקשה ביותר במגילה, והצירוף ״נשים רחמניות״ הוא שהופך אותו לבלתי נסבל: לא אכזריות עשתה זאת אלא רעב שהעביר על הדעת. סוף הפסוק, ״היו לברות למו בשבר בת עמי״, מחזיר את המבט אל השבר הכללי.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12לברות - מגזרת לְהַבְרוֹת את דוד (ש"ב ג לה) והם שני בניינים:
Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource