רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם. כְּשֶׁאָנוּ נוֹשְׂאִים אֶת כַּפֵּינוּ אֶל הַשָּׁמַיִם, נִשָּׂא אַף לְבָבֵנוּ עִמָּהֶם לָשׁוּב, לְהָשִׁיב לְבָבֵנוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. דָּבָר אַחֵר: "אֶל כַּפָּיִם" אֶל הָעֲנָנִים, אֶל שָׁמַיִם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "וְהִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה", וְכֵן "עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר". וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ: נִשָּׂא לְבָבֵנוּ בֶאֱמֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּאָדָם הָרוֹחֵץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּיו, שֶׁמַּשְׁלִיךְ מִיָּדָיו כָּל טִנּוּף, כִּי מוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחָם, וְהַמּוֹדֶה וְאֵינוֹ עוֹזֵב, כְּטוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ:
מקור: ספריא · CC BY