רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11מִפִּי עֶלְיוֹן וְגוֹ'. וְאִם בָּאתִי לוֹמַר: "לֹא מִיָּדוֹ בָאָה אֵלַי הָרָעָה הַזֹּאת, מִקְרֶה הִיא שֶׁהָיָה לִי", אֵין זֹאת, כִּי אִם בֵּין רָעוֹת וּבֵין טוֹבוֹת, מִי זֹאת אָמַר וַתֶּהִי, אִם ה' לֹא צִוָּה, וּמִפִּיו לֹא תֵצֵא הֵן רָעָה הֵן טוֹבָה, אֲבָל מַה יֵּשׁ לְהִתְאוֹנֵן אָדָם חָי? "גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו". כָּל אִישׁ וְאִישׁ יִתְאוֹנֵן עַל חֲטָאָיו, כִּי הֵם הַמְּבִיאִים עָלָיו הָרָעָה. ("מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִיּוֹם שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְגוֹ'", לֹא יָצָא רָעָה וְטוֹבָה מִפִּיו, אֶלָּא הָרָעָה בָאָה מֵאֵלֶיהָ לְעוֹשֶׂה רַע וְהַטּוֹב לְעוֹשֶׂה טוֹב.) לְפִיכָךְ, "מַה יִּתְאוֹנֵן"? לָמָּה יִתְרַעֵם הָאָדָם אִם לֹא עַל חֲטָאָיו: