רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי, וְגוֹ':
אֵיכָה ג׳ · ל״ז
מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
מי זה אמר ותהי אדני לא ציווה. רש״י מפרש את הפסוק כשאלה רטורית. הפסוק פותח קטע חדש שעוסק בשאלה מאין באות הרעות. השאלה ״מי זה אמר ותהי״ מהדהדת את מעשה בראשית, שבו אמירה הופכת למציאות, וקובעת שאין דבר שקורה בלי ציווי. זו עמדה שנראית סותרת את הפסוקים הקודמים, והפסוק הבא הוא שיישב את המתח.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור