אֵיכָה ג׳ · כ׳

זָכוֹר תִּזְכּוֹר. נַפְשִׁי אֶת עָנְיִי וּמְרוּדִי וְתָשׁוֹחַ עָלַי. כַּךְ הוּא פְשׁוּטוֹ לְפִי עִנְיַן שִׁיטַת הַמִּקְרָא. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: "זָכוֹר תִּזְכּוֹר", יָדַעְתִּי שֶׁסּוֹפְךָ לִזְכּוֹר אֶת הֶעָשׂוּי לִי, אֲבָל תָּשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי לְהַמְתִּין עַד זְמַן הַזְּכִירָה, וּמִכַּאן יִסַּד הַפַּיָּט, "בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ לְךָ לִזְכּוֹר, אֲבָל תָּשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי עַד שֶׁתִּזְכּוֹר":

זכור - שם הפועל כמו בזכור בניהם. או לשון בקשה לשם, כאשר תזכור נפשי זאת הרעה תשוח עלי: