אֵיכָה ג׳ · י״ד

הייתי שחוק לכל עמי נגינתם כל היום. אבן עזרא מציע שני פירושים: עד שהיו עמי שוחקים ממנו, או לכל העם שהיה תחת ידו. הפסוק מוסיף ממד חדש לסבל: אחרי המכות הגופניות באה הלעג. והמכאיב במיוחד הוא ש״עמי״ - לא האויב אלא בני עמו שלו. להיות מושא לשיר לעג של הקרובים קשה יותר מפגיעה של זר, וזה מתחבר לבדידות שנזכרה בפסוק ג.