רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11נִאֵר. בִּטֵּל. וְכֵן "נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ":
כְּיוֹם מוֹעֵד. שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִים וּמְשׁוֹרְרִים בְּתוֹכוֹ בְקוֹל רָם, כֵּן נָתְנוּ הָאוֹיְבִים בְּחֻרְבָּנוֹ קוֹל שִׂמְחָה:
אֵיכָה ב׳ · ז׳
זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י ׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהֹוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
זנח אדני מזבחו ניאר מקדשו. רש״י מבאר ״ניאר״ - ביטל, ומביא ראיה מלשון ״נארתה ברית עבדך״. אבן עזרא מבאר את המילה כעזיבה או שינוי. הפסוק ממשיך את חורבן המקדש, וסופו מתאר תמונה מצמררת: ״קול נתנו בבית ה׳ כיום מועד״. קול המולה נשמע במקדש ממש כמו בחג, אלא שהפעם אלה קולות האויבים החוגגים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12נאר - הנו"ן שרש, נארת ברית עבדך (תהלים פט מ), כמו עזב או שנא:
Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource