אֵיכָה ב׳ · ו׳

וַיַּחְמֹס. לְשׁוֹן כְּרִיתָה, וְכֵן: "יַחְמֹס כַּגֶּפֶן", נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ:

כַּגַּן. כְּמוֹ שֶׁגּוֹזְזִין יַרְקוֹת הַגִּנָּה:

שֻׂכּוֹ. מְעוֹנָתוֹ. "שִׁכּוֹ" כְּתִיב, שֶׁשִׁכֵּךְ חֲמָתוֹ עַל בָּנָיו בְּחֻרְבַּן בֵּיתוֹ. כַּךְ נִדְרָשׁ בְּמִדְרַשׁ קִינוֹת:

שִׁחֵת מוֹעֲדוֹ. בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, שֶׁשָּׁם הָיָה נוֹעָד לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם":

מֶלֶךְ וְכֹהֵן. צִדְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וּשְׂרָיָהוּ כֹּהֵן גָּדוֹל:

ויחמוס - חשף, נחמסו עקביך (ירמיהו יג כב):

סֻכּוֹ וסֻכָּתוֹ כמו חֻקּוֹ וחֻקָּתוֹ:

מועדו - כמו באי מועד (לעיל א ד):