אֵיכָה ב׳ · ה׳

הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י ׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כׇּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֙רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה׃ {ס}

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

היה אדני כאויב בילע ישראל, בילע כל ארמנותיה. רש״י מבאר ״וירב בבת יהודה תאניה ואניה״. אבן עזרא מבאר את צורות המילים. הפסוק חוזר על הפועל ״בילע״ פעמיים ברצף, ומרחיב את מה שנרמז בפסוק הקודם. הצירוף ״תאניה ואניה״ הוא צירוף של שתי מילים דומות בצליל שעניינן אבל, וזו תבנית מקראית שנועדה להעצים באמצעות החזרה על הצליל.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה. הִרְבָּה בִכְנֶסֶת יְהוּדָה:

תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה. צַעַר וִילָלָה:

וַיֶּרֶב. נָקוּד יוּ"ד פַּתָּ"ח קָטָן שֶׁהוּא לְשׁוֹן הִרְבָּה אֶת אֲחֵרִים. "וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד" נָקוּד חִירִ"ק שֶׁהוּא לְשׁוֹן רָבָה הוּא אֶת עַצְמוֹ. וְכֵן כָּל תֵּיבָה שֶׁפָּעַל שֶׁלָּהּ בְּהֵ"א, כְּגוֹן, פָּנָה, זָנָה, בָּכָה, כֵּן דַּרְכָּהּ לְשַׁמֵּשׁ כְּשֶׁהוּא מְחַסֵּר מִמֶּנָּה הֵ"א, כְּשֶׁהוּא מְדַבֵּר עַל עַצְמוֹ נָקוּד חִירִ"ק, כְּגוֹן, "וַיִּפֶן פַּרְעֹה". וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר עַל אֲחֵרִים, נָקוּד פַּתָּ"ח קָטָן, כְּגוֹן, "וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב", "וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ", "וַיֶּגֶל מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשׁוּרָה":

The Metsudah Five Megillot, Lakewood, N.J., 2001 · ספריא · CC BY

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וירב - בג' נקודות תחת היו"ד מהבנין הכבד הנוסף:

תאניה - התי"ו נוסף מגזרת ואנו ואבלו (ישעיה ג כו):

Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource