אֵיכָה ב׳ · כ״א

שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֙גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃ {ס}

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

שכבו לארץ חוצות נער וזקן, בתולותיי ובחוריי נפלו בחרב. אבן עזרא מבאר את הפועל ״שכבו״. הפסוק מונה את כל שכבות הגיל יחד - נער וזקן, בתולות ובחורים - ומראה שאיש לא ניצל. סופו חוזר על אותן שתי מילים שנאמרו בפסוק ב: ״הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת״. אין כאן האשמה של האויב אלא פנייה ישירה, וזו העמדה של כל המגילה.
מבוסס על אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

שכבו - מטעם ושכבתי עם אבותי (בראשית מז ל):

Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource