ק֣וּמִי ׀ רֹ֣נִּי (בליל) [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֙יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֙פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כׇּל־חוּצֽוֹת׃ {ס}

אַשְׁמֻרוֹת. שְׁנֵי חֶלְקֵי הַלַּיְלָה, שֶׁהַלַּיְלָה נֶחֱלֶקֶת לִשְׁלשָׁה חֲלָקִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת:

הָעֲטוּפִים. אשפומי"ן בְּלַעַ"ז:

רני - הרמת קול בשיר או בנהי וכן ויעבר הרנה (מ"א כב לו) הכרוז: