רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם. מִפְּנֵי מָה הִקְדִּים פֵּ"א לְעַיִ"ן? מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּפִיהֶם מַה שֶׁלֹּא רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם:
אֵיכָה ב׳ · ט״ז
פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כׇּל־אֹ֣יְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
פצו עלייך פיהם כל אויבייך, שרקו ויחרקו שן. רש״י שואל מדוע הוקדמה כאן הפ״א לעי״ן, בניגוד לסדר האלפבית. אבן עזרא מבאר ״פצו״ - פתחו. הפסוק ממשיך את הקודם ומחליף את עוברי הדרך באויבים, ואת התימהון בשמחה לאיד. הציטוט כאן חריף יותר: ״בילענו, אך זה היום שקיווינוהו״, ובו חוזר הפועל ״בילע״ שנאמר קודם על ה׳ עצמו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12פצו - פתחו, כמו יפצה פיהו (איוב לה טז):
Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource