חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כׇּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֙וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שׇׁב אָחֽוֹר׃ {ס}

לְנִידָה. לְגוֹלָה, לְשׁוֹן "נָע וָנָד", אישמוב"ר בְּלַעַ"ז:

עֶרְוָתָהּ. קְלוֹנָהּ:

נֶאֶנְחָה. לְשׁוֹן נִפְעֲלָה, שושפיר"ר בְּלַעַ"ז. "שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי" הוּא שֵׁם דָּבָר, שושפוריר"א בְּלַעַ"ז:

לנידה - ללעג, כמו "מנוד ראש", ו"נוד שפתי", והוא מגזרת "נע ונד":

הזילוה - הפך הכבוד, כמו: "להוציא יקר מזולל", רק הוא משורש אחר. או טעמו: הורידוה, או עשו שתזל דמעתה: